<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות ל"ב</h1>
<h2>דף ד.</h2>
משומד אוכל נבלות לתאבון, פירוש כשמוצא כשרה אינו לוקח נבלה דלא שביק התרא ואכיל איסורא אבל אם אינו מוצא כשרה אינו רוצה לטרוח ואוכל נבלה, משומד כזה בשר הנמצ' בידו מותר אם יש בעיר בי' המטבחי' של ישראל ודוקא שהיה מצוי באותו יום בעיר בשר שחוטה כל כך בזול כמו בשר נבלה, כך דקדקו מההיא דחמצן של עוברי עבירה. והרשב"א כתב שאם התרנגולת בידו שחוטה ויש טבח בעיר מוכן ומומחה שמותרת, ודקדקה מההיא דחולין שכתבתי.
<h2>דף ו.</h2>
ישראל החשוד בדבר מותר ליתן לו אותו דבר לבשלו או שום דבר ולא חיישינן להחליף כך דקדקו בחולין מההיא דהלוקח יין לתת לתוך המורייס.
<h2>דף יב.</h2>
מצא תרנגולת שחוטה בשוק או שאמר לשלוחו צא ושחוט והלך ומצאו שחוט חזקתו שחוט דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן כמו שכתבתי [אות ה'] בחלק א' בדיני שחיטה כך פשו' בחולין, ולמטה אכתוב שצריך רוב ישראל או רוב טבחי ישראל.
אבדו לו גדייו או תרנגוליו והלך ומצאן שחוטין רבי יהודה אוסר ורבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי מתיר כך פשוט בחולין ובמציעא. ובתוספו' גורסי' שאבדו או שנגנבו שאפילו הוא חשוד לגנוב לא חשיד למיכל איסורא. ועוד פשוט מצאו בבית כ"ע מודו דשרי דאמרינן רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן ואם מצאו באשפה כ"ע לא פליגי דאסור פירוש כי לכך השליכו שם, ומחלקת רבי יהודה ורבי חנינא הוא באשפה שבבית, פירו' ואם מצא' בשוק בלא אשפה דינו כדין אשפה שבבית כדמוכח [ב"מ כ"ד ע"ב] מההיא דר' חנינא אשכח גדי וכו', וכל זה מיירי ברוב ישראל ואם רוב גוים צריך רוב טבחי ישראל, ואבדו לו גדייו גם כן מיירי ברוב גברי ישראל וכן מוכח במציעא. יש פוסקים כרבי חנינא, ויש פוסקים כר' יהוד', וראשון נראה עקר וכן הסכימו גדולי האחרונים.
<h2>דף צד.</h2>
שולח אדם ירך לנכרי שלמה אבל לא חתוכה שאין נכר בה הגיד דשמא ימכרנה הגוי לישראל, ומיירי במקום שמכריזין כלומר שכל הטבחים ישראלים וכשאירע טרפה הם מכריזין להודיע וביום שהכריזו לא יקנה ישראל מגוי וביום שלא הכריזו אין לנו לחוש שמא ימכרנ' לישראל שאפילו ימכרנה הכל כשר כי אין שם טרפה, אבל יש לחוש משום גיד הנשה ולפיכך חתיכה אסור לשלוח לו שמא יתננה לישראל או ימכרנה וישראל יקח כיון שלא הכריזו שהכל כשר ולא יהיה ניכר בה הגיד וסבור שנקרוה, פירוש ואין צריך לילך אח' בקי שיבדקנה אם נקרוה יפה רוב מצויין אצל ניקור מומחין הם כמו שכתבתי בניקור [אות י"ד], אבל שלימה מותר לשלוח לגוי כי הגיד ניכר ולא נחו' שמא יחתכנה הגוי וישלחנה לישראל דחתוכא דגוי מידע ידיע אבל במקום שאין מכריזין כשיש שם טרפה לא יקנה שום ישראל מגוי לפיכך שלמה מותר לשלוח לו, אבל חתוכה חוששין שמא ישראל הרואה כשנותנה לו סתם יאמר לא היה משלחה אליו בפני אם לא היתה כשרה ויקננה ממנו וסבור שהיא מנוקרת כך פשוט, וכן נראה מפרש"י ורי"ף דאפילו בסתם מיירי. ויש מי שכתב דמה שאמרנו במקום שאין מכריזין דמיירי במפרש כלומר כשנותנה לגוי מפרש לו שהיא כשרה, ולפי' חתוכה אסור שמא יחזו' ישראל העומד שם ויקננה ממנו כמו שאמרנו דאלו בסתם היאך יקננה ממנו כיון שהוא במקום שאין מכריזין, וכן נראה עקר. שלח אדם ירך לחבירו ולא עשה בה חותם כשרה כיון שמנוקרת, כך פרש"י, דהכי אמרינן בחולין (התיכא) [חתוכא] דגוי מידע ידיע וחתוך הניקור ניכר שהוא מיד ישראל, וכן קבל מרבותיו שראה שהתירו הרובע שלפנים כלומר מהכתף שנקרו בה חוט החזה והכתף והיד. וכן בית השחיטה חותם כמו שכתבתי בדין גדי הנמצא שחוט.
<h2>דף צד:</h2>
בכל מקום מותר למכור נבלה וטרפה לגוי סתם ואף על גב דסבור גוי דכשרה דהוא מטעה עצמו וישראל הרואהו אסור לחזו' ולקנותה, ואם מפרש לו שהיא כשרה אסור מפני שמטעהו, ועוד שמא ישר' הרואהו יחזור ויקננה מהגוי, ואין הפרש בזה בין מכר למתנה בין בביתו בין במקולין. ואם כל טבחי העיר הם ישראלים ורגילים להכריז כשיש שם טרפה קודם הכרזה אסור למכור לגוי נבלה וטרפה ולא ירך חתוכה ולאחר הכרזה מותר ששום ישר' לא יקנה מגוי כך פשוט.
<h2>דף צה.</h2>
בשר שנתעלם מן העין אסור אפילו עומד על שלחנו ואפילו בעיר שרוב טבחים ישראל דחיישינן שמא עורבין החליפוהו במקום נבלה פירוש ואפילו בבהמה שלימה, כך כתבו הגאונים והרי"ף דהלכה כרב, זולתי אם לא יהיה בו סימן בחתך כמו מחתיך ליה אתלת קרנתא או טביעות עין. ורש"י ורבינו תם ורז"ה וכמה פסקנים פסקו דלא כרב דבודאי מותר כיון שרוב טבחי ישראל, ובעיר שרובה גוים אסור אם לא יהיה בו טביעות עין או סימן. ורשב"ם כתב שיש לחלק, כי הא דפסקינן דלא כרב כשימצא הבשר במקום שהניחו דלא חיישינן שמא עורב החליפו והניחו באותו מקום בעצמו, אבל כשנטלו עורב והחזירו חוששין שמא החליפו ובמקום שרוב טבחי' גוים צריך סימן או טביעו' עין. הילכך מי שנאבד לו בשר בעיר שרובה גוים לכ"ע צריך סימן או טביעות עין, ואם רוב ישראל למאן דפסק כרב צריך גם כן סימן או טביעות עין, ולמי שפסק דלא כרב אינו צריך. והשחיט' והניקו' סימן כמו שכתבתי וכן כתבו חכמי פרובינציא. פירוש ובשר שנתעלם מן העין מיירי שנאבד או שהסיח דעתו ממנה דאל"כ לא מחזקינן איסורא וכן עקר וכן מוכח מדין התלמוד.
